<h1>עבוה"ק הארוך לרשב"א בית נתיבות שער ראשון</h1>
<h2>דף ב.</h2>
והתימא מהרמב"ם שכתב (פי"ז ה"ח) מבוי שאין בתים וחצרות וכו' עד או חצר אחת ומשמע מדבריו שהוא מפרש בתים או חצרות וליתא דשמואל הוא דאמר הכין בפרק הדר דאפילו בית אחד וחצר אחד ולית הלכתא כוותיה במקום רב. ועוד דהא אסיקנא התם דהדר ביה וגם הוא ז"ל כתב בהפך מזה בפ"ה מהלכ' עירובין גבי מבוי שלא נשתתפו בו אם עירבו חצרות עם בתים עכ"ל. (מספר מעשה רוקח, חג"ק).
<h2>דף ג.</h2>
כתב הר"ש בן אדרת קורה שהיא ארבעה טפחים ובריאה אפילו היא למעלה מעשרים אמה מתרת משום פי תקרה יורד וסותם כדרך שאמרו בקורה שמתיר בחורבה וכדרך שאמרו באסקופה משמשת שתי רשויות והוא שלא יהיה פתח המבוי רחב אומרים פי תקרה יורד וסותם. עוד כתב הר"ש בן אדרת שאם הקורה רחבה שבעה טפחים הואיל והקורה על הדפנות ואינה אלא משום היכר וכשהדפנות מגיעות לסכך העין שולט בו ויש בו היכר כן יש לנו לומר בקורה שיש בה משך כסוכה. (ספר הבתים, בית מנוחה שערי הוצאה ורשויות שבת, ש"י סי"ג).
והרשב"א ז"ל כתב שכוונתם ז"ל [קאי על הרי"ף והרמב"ם] שמשים קורה למעלה מעשרה טפחים ולמטה מעשרים, והקשה א"כ היאך יאמר אביי בד' תיפוק ליה משום קורה תחתונה. (מ"מ פי"ז דשבת הט"ז).
<h2>דף ג:</h2>
וכתב הרשב"א ז"ל דמסתברא דמה שהשוחק יתר על העצב היינו חצי אצבע לאמה, ודייק לה מדאמרינן בפרק כיצד צולין (פסחים פ"ו ע"א) ובפרק שתי הלחם (מנחות צ"ח ע"א) שתי אמות היו בשושן הבירה אחת היתה יתירה על של משה חצי אצבע ואחת יתירה עליה חצי אצבע נמצאת האחרונה יתירה על של משה אצבע, ומפרש התם שלפיכך היו עושין אמות יתירות הללו לפי שהם היו נותנין לאומנין באמת משה והם מחזירין באמות הגדולות כדי שלא יבואו לידי מעילה והיו מודדין בשל כסף ושל זהב בקטנה מן הגדולות ובשל בנין היו מודדין בגדולה שבגדולות, ומשמע ודאי שלפי שהשוחק יתר על העצב חצי אצבע היתה יתירה כל אמה על חברתה חצי אצבע. (חדושי הר"ן עירובין ג' ע"ב ד"ה ורבא וכו' וחדושי המאירי שם ד"ה ומעתה וכו').
ומיהו הרב ר' שלמה אדרת יצ"ו כתב דכל שהוא מענין מבוי משערינן בעצבות ואפילו במשך מבוי דהוי קולא, ומייתי ראיה הכי השתא דאמרת דהללו עצבות דרך כלל בסוכה ומבוי קא מיירי, ואם נפשך לומר דבמשך מבוי אזלינן בשוחקות ולחומרא הא אפילו לרבא מצי בעי, אמאי פסיק למילתיה דבמבוי ניזיל בצמצום, והאיכא מבוי דצמצומו הוי קולא כגון במשך שלו, והוה ליה לתרוצי דרוב אמות קאמר וברוב הוו מצומצמות ובמשך הוו שוחקות, ומדלא קא מקשה מידי לרבא אלמא דלענין מבוי לכל מילי אזלינן במצומצמות ואע"ג דלמשך מבוי הוי קולא משום פורתא דאיכא בין עצבות לשוחקות לא פלגינן במידי דמבוי. (חידושי המאירי עירובין ג' ע"ב).
<h2>דף ה.</h2>
והרב ר' שלמה אדרת יצ"ו תירץ שהרי"ף ז"ל לא הביא הא דרב אשי משום עיקרא דמילתיה, אלא לאשמועינן בעלמא היכא דאיכא במבוי בליטה יוצאת ברוחב המבוי יותר מארבע אמות דתו לא מהני משום לחי דאית לן לאכשורה מעומד ברובה, אתא לאשמועינן דאי לא ידעינן בפירוש אי הויא עומד מרובה או לא מכשרינן ליה מספק דהא ספק דדבריהם הוא. ואח"כ חזר הרב ר' שלמה אדרת יצ"ו ואמר, שהדבר ספק אם למדין כן או לא דהא איכא למיחש שמא לא הוזכרה קולא דספק דבריהם להקל בלא מדידה בעומד מרובה, אלא היכא דאיכא למיתלי לקולא משום תרי טעמי או משום עומד או משום לחי כגון הא דספק ארבע אמות דמצי לאהנויי, דאי עומד נפיש ניתר בעומד אי פרוץ נפיש ניתר בלחי, אבל היכא דליכא אלא תקנת עומד לא אמרינן ספק דבריהם להקל ובעי מדידה. (חדושי המאירי, עירובין ה' ע"ב).
<h2>דף ט.</h2>
כתב הר"ש שבין הלחיים כשאין בו ארבעה מותר לבני המבוי ולבני רשות הרבים כמקום פטור, והר"ש בן אדרת כתב שזה אינו נראה ששלושה מחיצות מן התורה ולא אמרו לחי להקל ולהתירו לבני רשות הרבים אלא להחמיר עליו. (ספר הבתים, בית מנוחה שערי הוצאה ורשויות שבת, שי"ב סי"ז).
כתב הר"ש בן אדרת קורה שיש בה ארבעה מותרים לטלטל תחת הקורה מטעם פי תקרה יורד וסותם כמו שאמרו בקורה ארבעה שמתרת בחורבה ובאסקופה משמשת שתי רשויות. (ספר הבתים, בית מנוחה שערי הוצאה ורשויות שבת, שי"ב סי"ז).
<h2>דף ט:</h2>
כתב הר"ש בן אדרת שבאמרו נדון משום לחי בשעשאן מבחוץ לראש המבוי אבל אם עשאו מבחוץ באמצע כותל המבוי אין נידון משום לחי מפני שכשהוא בראשו יש היכר אבל באמצעיתו אין היכר מבחוץ. (ספר הבתים, בית מנוחה שערי הוצאה ורשויות שבת, שי"ב ס"י).
<h2>דף יב.</h2>
וכתב הרב ר' שלמה אדרת יצ"ו, דכי אמרינן בחצר דבפס אחד של ארבעה או בשני פסין של משהו סגי דווקא ברוח רביעי, אבל בשאר דפנות אפילו בפרצת עשר בעי עומד מרובה על הפרוץ ואי לא הוי עומד מרובה בעי צורת פתח. (חדושי המאירי, עירובין י"ב ע"א).
<h2>דף יד.</h2>
והקשה הרשב"א ז"ל דמ"מ תהא המחצלת מתרת מדין קורה, ותרץ דהך מחצלת אינה בריאה לקבל אריח, ואע"ג דבהדי קורה שלמטה ממנה בריאה היא, מ"מ לא מנכר בריאות דידה. (חדושי הר"ן עירובין י"ד ע"ב ד"ה מחיצה אין כאן וכו').
והר"ש בן אדרת ביאר אין בזו אלא רובע טפח ולא הרחיקן זו מזו אלא טפח כדי שיקבלו בין שתיהן אריח לרחבו שהוא טפח ומחצה אין צריך להביא קורה אחרת, ואם רחקן יותר צריך להביא קורה אחרת, והוא הדין כשקורות יותר רחבות או יותר קרובות כגון שיש בזו חצי טפח (צריך) [או] שלא (יהא) [היה] ביניהן אלא חצי טפח או בדרך אחרת שאין זה שיעור שיהיה בקורות צריך שיהיה אריח לרחבו ונמצא האריח שוכב לרחבו על שתיהן. (ספר הבתים, בית מנוחה שערי הוצאה ורשויות שבת, שי"ב סי"ב).
<h2>דף יד:</h2>
וה"ה לקורה ובהדיא תנו בתוספתא העמיד לחי או קורה באמצע מבוי אין לו אלא עד מקום לחי וקורה, מיהו דווקא בשיש באותו חצי מבוי המוכשר תורת מבוי שלא יהא ארכו פחות מארבע אמות ושיהא ארכו יתר על רחבו ושיהיו בתים וחצרות פתוחין לתוכן הא לאו הכי צריך לחי מכאן ולחי מכאן א"נ פס ארבעה כחצר עכ"ל. (מ"מ הלכ' שבת, פי"ז ה"כ).
ועוד עיין הרשב"א יצ"ו דכי אמרינן דלחי בחצי מבוי מהני למה שמן הלחי ולפנים דווקא בלחי שהוא מבפנים לכותלי המבוי, אבל אם נתן לחי מבחוץ לחצי המבוי כגון שנתנו מאחורי הכותל ודאי לא מהני כלום, ואע"ג דאמרינן בעלמא דלחי הנראה מבחוץ ושוה מבפנים הוי לחי, התם הוא שהלחי סמוך לכניסת המבוי, אבל כה"ג שהוא רחוק מכניסת המבוי ודאי לא הוי לחי כלל כגון זה, והביא ראיה ברורה לסברתו מההיא דאמרינן לעיל דחצר קטנה שנפרצה במלואה לחצר גדולה, ומוקמינן לה כשנכנסים כותלי קטנה לגדולה ביותר מג' ומשום הכי אותו נראה מבחוץ לא מהני הואיל והוי ביותר משלושה כגון זה, וכל שכן הכא אם נתן לחי מאחורי המבוי אחר הכותל בחצי מבוי, שאע"פ שנראה מבחוץ אינו נראה כלל שיהא משום לחי, והואיל ואינו נראה שיהא משום לחי, ודאי מבחוץ כגון זה שאמרנו אינו לא משום מחיצה ולא משום היכר. (חדושי המאירי, עירובין י"ד ע"ב).
<h2>דף פו.</h2>
כתב הר"ש בן אדרת קורה שהיא ארבעה טפחים ובריאה אפילו היא למעלה מעשרים אמה מתרת משום פי תקרה יורד וסותם כדרך שאמרו בקורה שמתיר בחורבה וכדרך שאמרו באסקופה משמשת שתי רשויות והוא שלא יהיה פתח המבוי רחב אומרים פי תקרה יורד וסותם. עוד כתב הר"ש בן אדרת שאם הקורה רחבה שבעה טפחים הואיל והקורה על הדפנות ואינה אלא משום היכר וכשהדפנות מגיעות לסכך העין שולט בו ויש בו היכר כן יש לנו לומר בקורה שיש בה משך כסוכה. (ספר הבתים, בית מנוחה שערי הוצאה ורשויות שבת, ש"י סי"ג).
<h2>דף צד:</h2>
והר"ש בן אדרת כתב אע"פ שפתח מבוי בארבעה פרצת חצר בקרן זוית בשלושה. וכתב הרב פרצה שבחצר אם הוא בקרן זוית בפחות משלושה אינו צריך כלום, משלושה ועד ארבעה צריכה שני לחיים, ארבעה אין לה הכשר עד שימעטנה מארבעה, יתר על ארבעה עד שימלא הכותל כדי שלא תהא הפרצה אוכלת שני הכותלים ואחר כך יהא לה הכשר בשני לחיים או ברוב דופן. (ספר הבתים, בית מנוחה שערי הוצאה ורשויות שבת, שי"א ס"ב).
